<h1>רבינו ירוחם מישרים נל"ב ח"ג</h1>
<h2>דף מו.</h2>
כת' הר"מ במז"ל [פ"ב רוצח] כי השוכר הורג להרוג את חבירו או שאמר לעבדו להורגו או הניחו לפני ארי והרגו אע"פ שאין חייבין מיתת ב"ד יש למלכות להורגן בתקנ' העולם וכן אם ראו ב"ד להרוג אותו בהוראת שעה אם היתה השעה צריכה לכך [הרי יש להם רשות כפי מה שיראו. הרי שלא הרגם המלך ולא היתה השעה צריכה] לחזק הדבר הרי [ב"ד] חייבין מכל מקום להכותן מכה רבה הקרובה למיתה ולאסור אותן במצור ובמצוק ולצערן בכל מיני צער כדי להפחיד ולאיים על שאר הרשעי' שלא יהיה הדב' לפוק' ולמכשול ויאמר כל אחד הריני מסבב להרוג את אויבי כדרך שעשה פלוני ואפטר ע"כ.
<h2>דף פא:</h2>
מי שלקה ושנה בב"ד כלומר על איסור כרת אחד אם עבר פעם שלישי' אין מלקין אותו אלא מכניסין אותו לכיפה כלומר מקום צר כפי קומתו ואין יכול לשכב בו ונותנין לו לחם צר ומי' לחץ עד שיצרו מעיו ויחלה ואח"כ מאכילין אותו שעורים עד שכרסו נבקעת עוד שם ההורג נפשות בלא התראה מכניסין אותו לכיפה כן כתבו הפסקני'.
